החלטה בתיק בש"א 113/06

השופט שמואל צור

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגנית

השופט הראשי דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור גב' אלרון ומר שרף; תיק עב 2087/03), בו חויבה המבקשת לשלם למשיב סכומי כסף שונים בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה. מדובר בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין עוגמת נפש.

2.         המשיב עבד כשרת במבקשת, מוסד חינוכי של בנות חרדיות, החל מחודש אוגוסט 2001 ועד לחודש דצמבר 2002, עת פוטר מעבודתו. המשיב פוטר  בעקבות תלונה על הטרדה מינית שהוגשה נגדו על ידי אחת מעובדות המבקשת. בבית הדין האזורי בירושלים התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנה, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון דמי חופשה, פיצוי בגין אי תשלום דמי אבטלה במלואם ופיצוי בגין עוגמת נפש. הרקע לפיטורי המשיב היה ויכוח שפרץ ביום 27.11.02 בינו לבין אחת הגננות במבקשת (להלן- האירוע). המשיב טען כי מעשיו אינם בגדר הטרדה מינית ופיטוריו נעשו בקלות דעת. לטענת המשיב, התלונה שהוגשה נגדו לא נבדקה ולא נשמעה גרסתו ומשכך פוטר שלא כדין והוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. עוד טען המשיב כי בעקבות האירוע נפגע לא רק כבודו כאדם מכובד בעדה החרדית אלא גם בריאותו ולכן הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש. כן עתר המשיב לפדיון חופשה ותשלומים אחרים.  

בכתב ההגנה טענה המבקשת כי פיטורי המשיב היו תוצאה של האירוע, לא היו שרירותיים ונעשו בהתאם לנורמות המוסריות של העולם החרדי. עוד טענה המבקשת, כי המשיב אינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן הוא הביא את הפיטורים על עצמו. לטענת המשיבה, היא שילמה למשיב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, כמו גם ימי החופשה להם היה זכאי על פי החוק.  

3.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה. בית הדין האזורי קבע כי פרנסתו של המשיב נגזלה ממנו, מבלי שניתנה לו אפשרות להשמיע את דבריו. כן קבע בית הדין, כי לא מדובר בהטרדה מינית על פי החוק ולא בהטרדה כלשהי, אלא בויכוח בין שני עובדים במקום עבודה, אשר נגרם במידה רבה על ידי הגננת. כן נקבע, כי המשיב עשה כמיטב יכולתו כדי לשנות את רוע הגזרה, אך בסופו של דבר הוא פוטר. המבקשת לא הביאה גרסה כלשהי באשר לאירוע ואף לא הובאה לעדות הגננת או עדים אחרים אשר יכלו לשפוך אור על פרטי האירוע. בית הדין קיבל, במלואה, את גרסת המשיב באשר למהלך האירוע. כפועל יוצא מכך, פסק בית הדין כי המשיב זכאי להפרשי פיצויי פיטורים (2,297 ש"ח) ודמי הודעה מוקדמת (6,050 ש"ח). עוד קבע בית הדין כי נגרמה למשיב עוגמת נפש רבה בשל פיטוריו עקב האשמות במעשים חמורים אשר לא הוכחו, אף לא לכאורה. לאור זאת פסק בית הדין האזורי למשיב פיצוי בגין עוגמת נפש (50,000 ש"ח). תביעות המשיב לפדיון חופשה, פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה במלואן וכן לשכר עבודה עבור מחצית חודש אוקטובר נדחו. בסיומו של ההליך בבית הדין האזורי חויבה המבקשת בתשלום הוצאות המשיב בסך 4,500 ש"ח.

4.         המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל, הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 10.1.06, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע לפנינו.

5.         בבקשתה טוענת המבקשת, כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. לטענתה פיטוריו של המשיב נעשו תוך מודעות לגרסתו ונבעו מהתנהגות שאינה תואמת את השקפת עולמה, אורח החיים ודפוס התנהגות של העולם הדתי. כן מוסיפה המבקשת וטוענת כי הטלת פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום המגיע למשכורת של כשנה, כמעט כמו כל שכרו של המשיב משך תקופת עבודתו בשירותה, הינו מוגזם וחסר תקדים. עוד טוענת המבקשת, כי סיכוייה להיפרע מן המשיב במקרה בו יתקבל ערעורה הינו קלוש, שכן למשיב אין הכנסות והוא העיד על עצמו בדיון בבית הדין האזורי שזה מקור פרנסתו. בנסיבות אלו, כך טוענת המבקשת, יש מקום להיעתר לבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

6.         המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוען כי המבקשת לא הצביעה על טעם המצדיק את קבלת הבקשה. המשיב מציין כי עניינו נמשך למעלה משנתיים וחצי, כאשר המבקשת עושה ככל שביכולתה כדי לפגוע בו ובכבודו. עוד טוען המשיב, כי המבקשת לא הצביעה על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. לטענתו, המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית מספקת באשר למצבו הכלכלי ואין די בטענה בעלמא לפיה הנזק שעלול להיגרם לה כתוצאה מאי עיכוב הוא גדול לאין שיעור. בתוך כך מדגיש המשיב כי הינו עובד בשני מקומות עבודה, כאיש אחזקה במשטרת ישראל וכעובד אבטחה במשרדי הממשלה ומשתכר סכום חודשי של למעלה מ- 6,000 ש"ח. עובדה זו, לטענתו, משמיטה את חששה של המבקשת שלא תוכל להשיב את הכספים שנפסקו לזכותו במידה ויתקבל הערעור. עוד הוסיף המשיב כי סיכויי הערעור של המבקשת אינם גבוהים.

הכרעה

7.         הלכה פסוקה היא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן שכמדובר בחיוב כספי. החשש בלבד שמעלה המבקש ביחס למצבו הקשה של המשיב מבחינה כלכלית - אין בו כשלעצמו כדי לעכב ביצועו של פסק דין (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4), 572 וגם ע"א 7221/01 י.ג.רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178).

8.       במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי קבע כי פיטורי המשיב נעשו בלא סיבה מספקת עקב האשמות במעשים חמורים אשר לא הוכחו, אף לא לכאורה. קביעה זו של בית הדין מבוססת על התשתית העובדתית שהתבררה בפניו. הערעור על קביעה זו הוא בעיקרו עובדתי. מבחינת הסעד, בית הדין האזורי פסק למשיב הפרשי פיצוי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין עוגמת נפש. בנסיבות העניין אין מקום -  בשלב זה - לשלול מן המשיב את הסכום שנפסק לו. עם זאת, סבורים אנו, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח ולו לכאורה, כי אם תשלם את הסכום שנפסק לחובתה יקשה עליה להיפרע מהמשיב. משאלו הם פני הדברים, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.

9.         סוף דבר : הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור.

ניתנה היום א' שבט, תשס"ו (30 ינואר, 2006) ותישלח לצדדים בפקסימיליה.

_________________        _____________          ___________________

 השופט עמירם רבינוביץ        השופט שמואל צור         השופטת ורדה וירט-ליבנה

_______________________                  _____________________

 נציגת עובדים מר שלמה גוברמן                  נציג מעסיקים מר דורון טמיר